ישנן מילים אשר יכולות לגרום לאנשים רבים פחד: מוות, סרטן, מחלות ועוד. בשנים האחרונות התווספה לרשימה זו המילה: איידס / HIV. זהו פחד מובן והגיוני לחלוטין, אך מה קורה כאשר הפחד לוקח את השליטה ופוגע באיכות החיים? אדם החושש כל כך מהאפשרות שנדבק באיידס, עד שאינו מסוגל לתפקד כרגיל ביומיום, ייתכן והוא סובל מחרדה הנקראת איידס-פוביה.
איידס פוביה מוגדרת כפחד לא ראציונלי מהידבקות באיידס, או פחד מנשיאת נגיף ה HIV, למרות שבדיקות הדם מעידות על כך שהאדם אינו נושא את הנגיף. יתכן והתיאור של הפוביה לא נשמע מורכב, אך ברב המקרים היא אינה חולפת מבלי עזרה מקצועית של פסיכולוג או פסיכיאטר.
מהי איידס פוביה ?
פוביה מוגדרת כפחד או חרדה לא הגיוניים ולרוב גם כפייתיים, מדבר מאוד ספציפי. זהו פחד שיכול לשלוט בחייו של אדם ולמרות שהאדם יכול להכיר בעובדה שהפחד שולט בו, אין הוא יכול לגבור עליו. מדובר במעגל קסמים, loop, שלא קל לצאת ממנו.
לפעמים, אנשים הסובלים מאיידס פוביה משוכנעים כל כך שהם נדבקו באיידס ועל אף שכל הבדיקות שהם עשו חזרו שליליות, הם לא משתכנעים שהם בריאים. לעתים הם יבלו שעות על גבי שעות ברשת ויחפשו עדויות לכך שיש בסיס מוצק לפחדים שלהם, לעתים יסתמכו על כתבות מיושנות שכבר אינן רלוונטיות יותר או על אתרים המציעים עצות רפואיות (צ'אטים וכד'). הם לא יפסיקו לחפש אישור לפחד.
אחרים הסובלים מהפוביה יעשו הכול כדי להימנע מהידבקות בנגיף, למרות שהם יודעים הרבה על המחלה ועל הדרכים באמצעותן מועבר הנגיף:
יחסי מין ללא קונדום עם אדם החי עם נגיף ה- HIV
מגע ישיר לריריות עם דם ומוצריו : מנות דם נגועות, שימוש במזרקים משומשים, וכדומה
העברה מאם לילוד בזמן לידה והנקה.
רוק, דמעות, זיעה, קיא, נזלת, שתן או צואה אינם מדבקים. גם לחיצת יד, חיבוק, נשיקה (אפילו צרפתית חושנית), שתייה או אכילה מכלי מטבח משותפים, ישיבה על אותה אסלה, או שימוש במגבת משותפת אינם גורמים להדבקה. הנגיף לא מועבר במזון, או באוויר או באמצעות בעלי חיים ובכלל זה יתושים.
למרות שה"איידסופובים" יודעים את כל זה, הם עדיין יהיו מוטרדים מהאפשרות שידבקו משימוש בברזייה ציבורית, שירותים ציבוריים, לחיצת ידו של אדם שנוהג לקיים סקס מזדמן, או נגיעה בכתם שמזכיר כתם דם שהתייבש.
חלקם אף מסתגרים בביתם מחשש שידבקו וסובלים מבדידות איומה.
מהם הגורמים לאיידס פוביה ?
אין סיבה אחת מובהקת להופעת הפוביה. ישנם אנשים אשר להם נטיה לפתח פוביות באופן אורגאני, ובשלב מסוים הם עלולים לפתח פוביה גם לאיידס. אם הם היו חיים בעשור אחר יש סיכוי שהיו מפתחים פוביה לדבר אחר לחלוטין (במאה ה -17 למשל הייתה פוביה פופולארית מעגבת, כיוון שעדיין לא הומצאה האנטיביוטיקה ואנשים רבים היו מתים מעגבת). פסיכולוגים נוטים להאמין כי פוביות הן תוצאה של אירועים וחוויות של אדם, אך האירועים והחוויות לא חייבים להיות קשורים ישירות לנושא הפוביה. כלומר הפחד מאיידס לא חייב להופיע רק בגלל קיום יחסי מין לא מוגנים, טריגר יכול להיות גם משהו אחר לחלוטין.
עוד זרז להופעת הפוביה הן תחושות אשם הנובעות ממעשה, והחרטה שמגיעה בעקבותיו. מעשים טיפוסיים המביאים לתחושות אשמה כאלו הן: קיום יחסי מין של גברים נשואים מחוץ למערכת הזוגית הקבועה, צריכת מין בתשלום על ידי גברים נשואים או קיום יחסי מין בין גברים בפעם הראשונה. נסיבות כאלו מקושרות אסוציאטיבית עם הסיכון להידבקות ב- HIV, ועם הצורך להסביר לאחרים איך אירעה ההדבקות. במחשבתם של הסובלים מהפוביה יש קשר ישיר בין ההידבקות במחלה למעשה המתויג חברתית כמעשה שיש להתבייש בו. סוג של שבירת טאבו. הם חשים שאיידס הוא "עונש" על ה"חטא" שהם ביצעו, שהאשמה המלווה אותם היא ראציונאלית ושהם ראויים לסבל שכרוך בה. אגב, 90% מהסובלים מהתופעה הם גברים.
גם לרקע התרבותי יש השפעה על הופעת הפוביה. אמונתו של האדם, סביבתו התרבותית והדתית יכולה להוסיף למגמתיות של הפחד, בעיקר אצל אנשים אשר מאמינים או חונכו להאמין שיש מעשיים מיניים שהם אסורים או לא מוסריים.
כיצד מטפלים באיידס פוביה ?
עד כמה שהפוביה יכולה להיות לא ראציונלית ושתלטנית, ניתן לטפל בה. הטיפול ברב המקרים מכוון אל החרדה עצמה ולא אל "מקור הפחד". אם אתה או אחד הקרובים אליך סובלים מאיידס פוביה, מומלץ ליצור קשר עם אנשי מקצוע המומחים לנושא.
מי הם ? פסיכולוגים ופסיכיאטריים המתמחים בטיפול בפוביות, עדיפות לאלו בעלי קשר לארגונים או גופים אשר חוקרים ומכירים היטב את האיידס/HIV, ואולי אף עובדים בשיתוף עם מרכזי הבדיקות האנונימיים ומרכזי האיידס כמו המרפאה למחלות זיהומיות בתל השומר.
למידע נוסף בנושא :
כתבה מרתקת מ"הארץ" על איידס פוביה
מידע מפורט על התסמינים של הפוביה של מרכז ד"ר טל
למאמר המקורי (באנגלית)
הפוסט איידס פוביה – גורמים, תסמינים וטיפול. הופיע ראשון בSafe-sex